ירונים נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א 20027-11-11 ירונים נ' אליהו חב' לביטוח, (כב' השופטת זינגר) שניתן ביום 20.10.13).

ברקע הבקשה מצויות העובדות הבאות. המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבה בגין נזקיו בתאונת דרכים. על פי האמור בכתב התביעה, המבקש, שישב במושב שליד הנהג, נפגע בתאונה בכתפו. במהלך הדיון בביהמ"ש קמא, טענה המשיבה כי פוליסת הביטוח של הנהג אינה תקפה, שכן במועד הנסיעה לא היה בידיו רישיון נהיגה בר תוקף. ביהמ"ש קמא קיבל את הטענה ודחה את תביעתו של המבקש על הסף, תוך שהוא דוחה את פרשנותו לתקנה 567 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 לפיה יש להכיר ברישיון הנהיגה הרומני של הנהג כבר תוקף לצורך תביעת הביטוח.

לטענת המבקש, פסק הדין נמסר לו ביום 21.10.13 ועל כן המועד להגשת ערעור היה ביום 5.12.13. אולם, בטרם חלף המועד להגשת ערעור, ביום 2.12.13, הגיש המבקש תובענה לביטול פסק דין. ביום 3.12.13, דחה ביהמ"ש קמא את בקשתו לביטול פסק הדין. ביום 2.2.14, הגיש המבקש ערעור על החלטת בית המשפט הדוחה את בקשת הביטול. לטענת המערער, יחד עם בקשת הביטול, הגיש המבקש הודעה על כוונתו להגיש גם בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין. לטענת המבקש, יש בהגשת התובענה לביטול פסק הדין בכדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד לבקשת הביטול.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה לביטול פסק הדין לא הגשה במועד הנקוב בתקנה 201 לקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). עוד נטען כי ממילא לא היה מקום להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין שכן לא היה מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד או בהעדר הצדדים. עוד נטען כי סיכויי הערעור נמוכים וכי המבקש לא הניח כל תשתית לביסוסם.

המבקש בתגובה לתשובת המשיבה טוען כי כלל לא הוגשה בקשה לפי תקנה 201 לתקנות אלא תובענה לביטול פסק דין. המשיב מודע לעובדה כי אין בהגשת הבקשה לעכב באופן אוטומטי את המועד להגשת ערעור אך מבקש לראות בהגשת התובענה לביטול פסק הדין "טעם מיוחד" להצדקת הארכת המועד לפי תקנה 528 לתקנות.

דיון

מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). קיומו של טעם מיוחד, על אף שזה לא הוגדר באופן שיטתי בפסיקה או בתקנות, ייבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, הטעם להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על פסק הדין, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).

ככלל, נוטים בתי המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כך למשל, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק).

מילים אחרות, כאשר הארכת המועד מתבקשת בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן בעל הדין מראש, יטה בית המשפט להיעתר לבקשה(ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד, מי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו, לא יזכה על נקלה להארכת המועד בדיעבד.

במקרה דנן, לא הוכיח המבקש כי מתקיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד הקבוע בחיקוק להגשת ערעור. כפי שעולה מהבקשה שהוגשה ומתגובת ב"כ המבקש לתשובת המשיבה, היה ידוע למבקש כי הגשת בקשה לביטול פסק דין לערכאה קמא אינה עוצרת את מנין הימים להגשת ערעור על אותה החלטה, להבדיל ממקרה שבו פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, שאז המועד להגשת ערעור ימנה מיום ההחלטה בבקשה שהוגשה לערכאה קמא לביטולו (תקנה 398א(א) לתקנות).

על אף האמור, המבקש לא הביא בבקשתו כל טעם מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הערעור על פסק הדין. הבקשה נוסחה בלאקוניות מבלי שהוגש תצהיר לתמיכת הנטען בה, כנדרש בהוראת תקנה 241 לתקנות ואין בהגשת תובענה לביטול, כשלעצמה, להצדיק סטייה ממועד הקבוע בחיקוק.

זאת ועוד, עיון בתיק מלמד כי גם התובענה שהגיש המבקש לביטול פסק הדין, לא הוגשה בדרך הנכונה, שכן על אף שהוכתרה כ "תובענה לביטול פסק דין", לא הוגשה תובענה חדשה אלא למעשה הוגשה בקשה במסגרת התביעה המקורית וגם מהטעם הזה יתקשה בית המפשט לראות בקיומו של הליך זה כטעם מיוחד להארכת המועד.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אדר ב תשע"ד, 16 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: